ניסן נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותה של התובעת, ולמנות לשם כך מומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 11.06.07 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, בעקבותיה פונתה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא.

תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 27.01.09 העמידה הועדה הרפואית את נכותה הצמיתה של התובעת על שיעור של 10%.

בבקשה שהוגשה ביום 11.8.10, פירטה הנתבעת כי הוועדה הרפואית התייחסה לתיעוד הנוגע לפגיעת התובעת בתאונה קודמת מיום 04.03.03 (להלן: "התאונה הראשונה"), אולם כלל לא נתנה דעתה על תאונת דרכים נוספת שארעה לתובעת ביום 23.08.04 (להלן: "התאונה השנייה"), שבה סבלה התובעת מפגיעות זהות בעמה"ש המותני. בשל כך, לא שקלה הועדה הרפואית את מידת השפעתה של התאונה השנייה על נכותה של התובעת.

אף שבפרוטוקול הדיון נרשם שבפני הוועדה עמד הכרטיס הרפואי, למדה הנתבעת על כך שלא עמד בפני הוועדה כל תיעוד רפואי בדבר התאונה השנייה, וזאת מקביעתה בזו הלשון: "בעיון בדוח מתיק ביח מאיר, ובכרטיס רפואי קופ"ח נמצא רישום מיום 4.3.03 ת. דרכים צילום צוואר תקין והתלוננה על כאבי גב וצוואר- אך לא קיים רצף בשנים לתלונות אלו מ- 2003 ועד התאונה הנדונה".

הנתבעת הוסיפה וטענה שהתובעת נמנעה מלהביא בפני הוועדה את מלוא המידע בנוגע לעברה הרפואי ולפגיעותיה הקודמות בעמה"ש מותני. בטופס התביעה שהגישה לדמי פגיעה הצהירה התובעת כי לא סבלה בעבר מכאבים בעמה"ש, כך גם בתביעה לקביעת דרגת הנכות שהוגשה למל"ל.

בנסיבות אלה, נטען, שיש לבדוק מהו שיעור הנכות שיש לייחס לעברה הרפואי של התובעת, אשר לא הובא במלואו בפני הוועדה הרפואית.

התובעת התנגדה לבקשה, וציינה שהבקשה הוגשה בשיהוי. כמו כן, הפנתה התובעת לפסיקה לפיה מתן הבאת ראיות לסתור יתאפשר כחריג לכלל שקביעת הוועדה הרפואית מחייבת, וכי החריג יופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד.

לטענת התובעת מצבה הרפואי היה ידוע לוועדה, בכלל זה מידע הנוגע לתאונה השנייה. כן ציינה שעל פי המפורט בפרוטוקול הוועדה הונח בפניה כרטיס קופת החולים של התובעת וחזקה שהועדה עיינה במלוא המידע המצוי בכרטיס .

התובעת הוסיפה וטענה שאף שהוועדה לא ציינה במפורש את התאונה משנת 2004, עולה מפרוטוקול הוועדה שהיא בחנה ובדקה את עברה הרפואי של התובעת, ועל יסוד ממצאיה קבעה שלא קיים רצף תלונות כאמור.

התובעת הבהירה שהתאונה השנייה הייתה תאונה קלה, ולאחר שטופלה בחדר מיון, שם לא אובחנו הגבלות בתנועה, שהתה באי כושר למשך 10 ימים בלבד, ולאחריהם שבה לעבודתה וביצעה מספר טיפולי פיזיותרפיה.

המסגרת החוקית

סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, קובע כדלהלן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

כפי שנפסק לא אחת, הרשות להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים בלבד, כך למשל בע"א 577/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, כדלקמן:

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

(ראו גם ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, וכן בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פ"ד לט (4) 839).

הטעמים להלכה זו נעוצים אפוא בראש ובראשונה בטעמים של יעילות הדיון, ובהכרה בכך שמטבע הדברים עשויים מומחים רפואיים שונים לקבוע דרגות נכות שונות. ואולם אין בכך כדי להצדיק נקיטת הליך מורכב של קביעת נכויות רפואית בבית המשפט, והכרעה בין עמדות מקצועיות של מומחים שונים. טעם נוסף הינו הצורך באחידות, ובלשונו של כב' השופט ריבלין בר"ע 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, (ניתן ביום 19.9.06):

"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית".